יוסף יצחק גודמן נולד בעיר ניו יורק, במנהטן, באחד ביוני 1985, י"ב סיוון תשמ"ו. הוא הבן השני למרדכי וחנה גודמן ואח צעיר לשמעון שנולד שנה וארבע חודשים לפניו. יוסף הוא אח גדול ליהודה, נפתלי, בנימין, אשר, מירי, רחלי ודני. כאשר יוסף היה בן תשעה חודשים, במרץ 1986, משפחת גודמן – מרדכי, חנה, שמעון ויוסף, עלתה ארצה. המשפחה הגיעה למרכז קליטה במבשרת ציון ויוסף נקלט בגן המקומי. בדצמבר 1986 המשפחה עברה לאפרת. והייתה בגרעין המשפחות שהקים את אפרת .

יוסף החל את לימודיו בבית ספר "עשה חיל" באפרת, מכיתה א' עד ו', כשספורט הוא המקצוע האהוב עליו. יוסף הצטיין בצורה יוצאת דופן והיה חלק מנבחרת הריצה שהשתתפה במספר מרוצים בירושלים. נוסף לכך, יוסף היה שחיין בנבחרת השחייה ונטל חלק בנבחרת הכדורגל המקומית מכתה ג' עד כתה ח'. יוסף המשיך ללמוד בחטיבת ביניים של אור – תורה 'סטון' באפרת ובתיכון המשיך יוסף את לימודיו במרכז למידה דתי (מל"ד) בירושלים.

עם כל מעורבותו בנושאים השונים של ספורט ושיתוף פעולה עם חבריו חלק פעיל ועזר בפיצרייה המשפחתית באפרת. בסוף כל יום לימודים היה יוסף עובד בפיצרייה המשפחתית באפרת, ומחפש תמיד דרך לעזור ולהקל על הוריו העובדים הוא הכין אלפי פיצות, עבד בלחץ זמן, התאים את עצמו לדרישות המיידיות של הלקוחות ודרישותיהם. היה מהיר תפיסה, למד וידע את מלאכת הכנת הפיצה ובכך עזר מאד למשפחה. הוא אהב לעבוד והציע שיפורים בדרכי העבודה.

יום חמישי ד' בשבט היה יום חמישי רגיל בבית יהודי. הכנות לקראת שבת. בבתי הספר באפרת ובגוש עציון לימדו על גבורתם של הל"ה שיום נפילתם היה ביום ה' בשבט . השמש שקעה, ברדיו דווח על תאונת צניחה.מהר התברר גודל האסון. בעת הצניחה, צניחה מיוחדת, כשרק מספר מועט של חיילים נבחרו לצנוח בתרגיל זה, נקשר המצנח של יוסף עם רגלו של מפקדו, יוסף הבין שבצורה כזו שניהם יתרסקו לקרקע, ולכן ככל הנראה, החליט יוסף לנתק את המצנח שלו ע"מ להציל את חיי מפקדו , המפקד נשאר עם מצנחו והוא נחת בשלום על הקרקע, אך המצנח הרזרבי של יוסף לא נפתח מספיק מהר עקב הגובה הנמוך שהיו בו.

הייתה זאת הצניחה האחרונה של יוסף. צניחה מספר שלושים ושמונה.

"וכמו בכל חבורה שכזו חייב להיות בה הלוחם הטוב ביותר . יוסף היה לוחם במלוא מובן במילה , בעל מוטיבציה גדולה , מקצועי בתחומו , בעל כושר גופני מעולה , חזק בצורה בלתי רגילה. מאוד אהב את הצוות ואת הצבא ותמיד נתן כל שיכל בכל אימון ובכל מבצע כי זה היה יוסף איש אמיתי של הכול או כלום, אין לעגל פינות, אומר לך את האמת ישר בפנים . אדם מלא רגש ואהבה לסובבים אותו ומה שהוא עושה."

(מתוך ההספד של מפקד הצוות ליוסף ז"ל)